רוקסאנה | דניאל דיפו

"סיפורה של הגברת היפה הזאת מדבר בעד עצמו. אם אין הוא משתווה ביופיו ליופייה של הגברת עצמה…מייחס זאת המספר בכך שהלביש את הסיפור בבגדים נחותים מהמחלצות שהגברת, לה הוא משמש לפה, הכשירה לעולם…"כך מבשר דיפו על יצירת מופת זו בצניעות הנדרשת ואף מוסיף חיזוק לדבריו: "המספר נוטל חירות לעצמו לומר שסיפור זה שונה מרוב בני מינו…בכך שיסודותיו נטועים באמת לאמיתה…" אבל "רוקסאנה" המקסימה, אחת הנשים הראשונות בתולדות הרומאן, הנאבקת ומצנחת את עדת הגברים הנצלניים – כולה בידיון. דיפו כותב בקולה של רוקסאנה המספרת את עלילותיה המרתקות של אישה במאה ה-17 וכיצד נהפכה מאשת איש ואם לילדים שננטשה לגורלה על ידי בעלה בעוני ובייאוש נורא, לפילגש ולמאהבת עשירה ואף בעלת תואר אצולה השולטת בגברים ביד רמה. שכן, אומרת רוקסאנה, "גיליתי כי באישה נוהגים בשוויון נפש ואילו בפילגש בתשוקה רבה. אישה היא בבחינת מנהלת משק הבית ופילגש היא מלכה…האישה סופגת אלף עלבונות ונאלצת לשתוק או להיפרד מבעלה. פילגש שנעלבה מתכבדת ולוקחת לה גבר אחר…" רוקסאנה של דיפו מספרת בלשון ישירה, ואינה מתנצלת כלל על כל מעלליה – (אף שהמחבר מתנצל בשמה…) היא אינה חוזרת בתשובה. בכל גלגולי העלילה של הרומאן היא מתגלה כאישה נחושה, כנה לחלוטין, השורדת בעולם שבו הברירה היחידה לאישה לא-נשואה היא הזנות. ורוקסאנה הופכת את הזנות לאמנות. בכך מצטרפת רוקסאנה לשורה של דמויות נשים בלתי נשכחות ברומאנים הגדולים שנכתבו במאות השנים שאחריה.חמש שנים לאחר שיצא ספרו "רובינזון קרוזו", בגיל שישים וארבע, פונה דניאל דיפו, ממבשרי הרומאן, לכתיבה בעלת אופי ביקורתי. בשני הרומאנים שלו, "מול פלנדרס" ו"רוקסאנה" הוא נותן ביטוי, זהיר אומנם, להשקפותיו הרדיקליות באשר לעליית הקפיטליזם החומרני הגס, הכסף ההופך לערך עליון וכן – למעמדה הנחות של האישה. עלילות חייו של דיפו מרתקות לא פחות מעלילותיה המרתקות של רוקסאנה: היא עיתונאי וכתב בחמש מאות פאמפלטים פוליטיים, היה מרגל, נאסר בעוון חוב שלא שולם ונרדף מרבית חייו בידי נושים. שבע שנים לאחר שפורסם הרומאן "רוקסאנה" – מת, ככל הנראה בעת בריחה מנושיו.זהו התרגום הראשון של היצירה לעברית.