סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד | יהונתן גפן

אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים קִבַּלְתִּי מִלְגַּת לִמּוּדִים וְנָסַעְתִּי לְשָׁנָה לְאוּנִיבֶרְסִיטַת קֶיְמְבְּרִידְג' בְּאַנְגְלִיָּה. הָיָה לִי קָשֶׁה לַעֲזֹב אֶת אַחְיוֹתַי הַצְּעִירוֹת, שְׁלָשְׁתֵּנוּ הִתְאַבַּלְנוּ עַל אִמָּא שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּפְטְרָה זְמַן קָצָר קֹדֶם לָכֵן. מֵרֹב גַּעְגּוּעִים וְאַשְׁמָה, וּכְדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת עֲנָת אֲחוֹתִי שֶׁהָיְתָה אָז בַּת אַרְבַּע, כָּתַבְתִּי לָהּ שִׁירִים. אֶת הַסִּפּוּרִים כָּתַבְתִּי לָהּ בָּאָרֶץ, אַחֲרֵי שֶׁחָזַרְתִּי.
יְהוֹנָתָן גֶּפֶן
סִפְרֵי הַיְּלָדִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁל
יְהוֹנָתָן גֶּפֶן
מַעֲמִידִים אוֹתוֹ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַסּוֹפְרִים הָעִבְרִיִּים לִילָדִים. סְפָרָיו,
הַיְּלָדִים הֵם הַכּוֹכָבִים שֶׁל הַיָּרֵחַ, יֶלֶד הַכְּרוּבִית, אַלֶּרְגְּיָה, הַכֶּבֶשׂ הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר
וְעוֹד רַבִּים אֲחֵרִים, אֲהוּבִים עַל דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים, אֲבָל הַשִּׁירִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁכָּתַב לְאֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים. הַשִּׁירִים וְהַסִּפּוּרִים לְעֲנָת רָאוּ אוֹר בִּשְׁנַת 1969, וְגַם הַיּוֹם, בַּחֲלֹף לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה, שׁוּמְדִי הָאַרְנָב, סָבְתָא יוֹכֶבֶד וְשָׁאוּל הַשּׁוּעָל נִכְנָסִים אֶל לִבָּם שֶׁל יְלָדִים וְהוֹרִים, מְעוֹרְרִים חִיּוּךְ וְגַם דִּמְעָה. כָּעֵת הֵם זוֹכִים לְמַהֲדוּרָה חֲדָשָׁה וּלְפַרְשָׁנוּת אִיּוּרִית נְבוֹנָה וִיפֵהפִיָּה שֶׁל הַמְּאַיֶּרֶת
מִיכַל בּוֹנָנוֹ
.