נתק'ה | נתקה ניר

זהו ספרו האוטוביוגרפי של תא"ל נתק'ה ניר, קצין שריון אשר נפצע במלחמת ששת הימים, ולמרות פציעתו הקשה נאבק והצליח לחזור לשירות.

"סיימנו את המשימה שלנו, איחדנו את הכוחות וכבשנו את מתחם האימים של אום כתף. לניצחון היה ביטוי מהמם בשטח: טנקים של האויב נותרו שרופים ומעלים עשן, באוויר התפשט ריח של דלק מעורב באבק שריפה, בונקרים עלו בהתפוצצות אדירה השמימה. ואנו בלב המהומה הזאת חשים את חדוות הניצחון.
לי, כמג"ד צעיר, החזיונות האלה היו הכול – עבר והווה התערבבו אצלי בזה אחר זה וצמרמורת חלפה בגווי. מראה הורי בחיפה ומראות מן העבר, השואה וההשמדה, הלחימה והניצחון. שוב לא ניתן לאויבים להשמיד אותנו. צה"ל ניצח את הצבא המצרי. איש לא יוכל לכפות עלינו את מדיניותו האלימה. כשנוצר הקשר התחבקנו עם המפקדים של כוח ששון.
זה הזמן גם לחגוג, חשבתי. ירדתי לזחל"מ הפיקוד כדי לשלוף משם בקבוק ויסקי ששמרתי לרגעים כאלה. השעה היתה 04:30. מסביב עוד נשמעו יריות והתפוצצויות, אבל את המשימה הגדולה כבר סיימנו. התיישבתי על כיסא המפקד.
לפתע חרב עלי עולמי…"

היה זה הרגע שבו נפצע נתק'ה ניר קשה בשתי רגליו, אולם הוא לא ויתר. לאחר טיפולים ועשרות ניתוחים, שנמשכו חודשים ארוכים, הוא התעקש לחזור לשריון. במלחמת יום הכיפורים הוא היה מפקד חטיבת שריון 217 אשר נלחמה מול גשר פירדן בקרבות הבלימה הקשים נגד הכוחות המצריים. חטיבתו היתה בין הראשונות שחצו את התעלה והגיעו עד הסואץ.

"במשך השנים הארוכות שבהן פיקדתי על כוחות שריון, הכרתי קצינים וחיילים רבים, אשר הגנו, תקפו והבקיעו מערכים עמוקים של האויב. אלה הסתערו במסגרת המחלקה שלי על הכוחות המצריים והפלסטיניים ברצועת עזה; תקפו וכבשו בסערה את מתחמי אום כתף כחלק מגדוד 63 שלחם במסגרת האוגדה של אריק שרון בסיני; הם אלה שבלמו את הכוחות המצריים בלוחמם עם חטיבה 217 מול הפירדן, ביצעו את השלבים הקריטיים של חציית התעלה, נלחמו בחיץ החקלאי ואף ניצבו מול הארמייה השלישית המצרית, אשר כותרה בסוף המלחמה.

מספר עמודים: 302