ילד ושמו אמיל (1) | אסטריד לינדגרן

בְּחַוַּת קַטְהוּלְט שֶׁבִּשְׁוֶדְיָה גָּר יֶלֶד קָטָן שֶׁשְּׁמוֹ אֵמִיל. אֵמִיל מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לִהְיוֹת יֶלֶד טוֹב, אֲבָל זֶה לֹא תָּמִיד מַצְלִיחַ לוֹ. וְכָךְ קוֹרֶה, לְמָשָׁל, שֶׁמַּמָּשׁ בְּלִי כַּוָּנָה הוּא תּוֹקֵעַ אֶת רֹאשׁוֹ בְּתוֹךְ קְעָרָה שֶׁל מָרָק, תּוֹלֶה אֶת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה אִידָה עַל רֹאשׁ תֹּרֶן וּמַבְהִיל מְאֹד אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר לוֹנֵבֶּרְגָה בְּאֶמְצַע מִשְׁתֶּה חֲגִיגִי.
"הוּא כָּל הַזְּמַן עוֹשֶׂה תַּעֲלוּלִים, הַיֶּלֶד הַזֶּה," אוֹמֶרֶת לִינָה הַמְּשָׁרֶתֶת. "וְגַם כְּשֶׁהוּא לֹא עוֹשֶׂה תַּעֲלוּלִים קוֹרִים סְבִיבוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים. בַּחַיִּים לֹא רָאִיתִי יֶלֶד כָּזֶה!" וְאַתֶּם?!

אֵמִיל הוּא אַחַד הַגִּבּוֹרִים הָאֲהוּבִים בְּסִפְרוּת הַיְּלָדִים הָעוֹלָמִית, פְּרִי עֵטָהּ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת הַשְּׁוֶדִית הַנִּפְלָאָה אַסְטְרִיד לִינְדְגֶרְן.