קולות של עשרות רגליים זעירות צועדות בכעס על אדמת כדור הארץ | אדם קומן

נדודים חסרי תכלית בין תל אביב, קראקוב וברלין לא עוזרים לגיבור-המספר להתמודד עם הבעיה הקיומית של ההתנהלות בעולם סתמי ומאכזב, ועוד פחות מזה להצליח עם בנות.
אחת התוצאות היא מאמר נרגן מאת “אדם קומן” על האוטופיה הברלינאית כפי שהיא מצטיירת בעיניים תל-אביביות משוחדות.
אלא שהמאמר גורר אחריו את “ביקורת השנאה הטהורה”, תגובתו הנזעמת של הפולני מבת ים פייסק גלודנה.
וזאת רק תחנה אחת בסיפור הגרוטסקי רצוף העימותים והשערוריות הכרוך איכשהו לבלי התר בשאלה עם מי תיאות דפנה תאבת הדעת לשכב ועם מי לא, ולמה.
יצירה צעירה, אפלה ונושכת, הבנויה כשעטנז פרוע של טקסטים כביכול מלומדים ולמעשה אישיים מאין כמותם, מאת קול חדש ומרתק, לשעבר סולן להקת הנויז המיתולוגית “המיותרים”. “אם זה ההומור היהודי שבא מישראל, אז יש עוד סיבה לפולנים להצטער על עזיבת יהודי פולין. ” (גזטה ורשווסקיה) “ספר הקאלט הבא של הצעירים בישראל” (יהודה טל) המיותרים The Disposables I’ll Hate Myself in the Morning

קטגוריות:הוצאת עם עובד, סיפורת מקור