בוקר בהיר אחד – קרטון

חיכינו הרבה לקריאת הסיפור "בוקר בהיר אחד" מהרגע שנודע לנו שיש דבר כזה. לאחר ההתלהבות מהספר "לילה חשוך אחד" על חנה בננה שעוזרת לילדים בחוכמה וברגישות להתגבר על פחדי הלילה שלהם, ביקשנו מהגננת להיות בתור לקחת את הספר "יום בהיר אחד". גם אותו כתבה ואיירה אורה איל המוכשרת, הפורמט דומה – ספר ריבועי עם איורים בשחור לבן, ולפחות לי היה ברור ששוב יספרו על חנה בננה בחרוזים ובחזרות ויכסו נושא חשוב מעולם הילדים בדרך מקורית ויצירתית.

כשהגיע סוף סוף תורנו לקחת את הספר, התיישבנו באותו יום לקרוא בו. התפלאתי לגלות שלא מדובר על חנה בננה, אלא על ילד בעילום שם "ילד אחד שאינכם מכירים". הוא דומה אגב לחנה בננה וניכר שזו אותה מאיירת מוכשרת, אבל האנונימיות שלו לא חיברה אותי אליו. לילדה הקטנה זה לא הפריע, היא קראה לו "החבר של חנה בננה". אגב, לחברה שהוא פוגש בהמשך יש שם – לימור.

הסיפור עוסק בילד שמטייל בשדה בין הרים בדרך לסבתא, ממש כמו כיפה אדומה. הוא פוגש בכל פעם בקצה הדף השמאלי קצה של חפץ שמתגלה כשמדפדפים לדף הבא – קצת מזכיר את הרעיון של הסיפור הידוע "גן החיות הקסום" של פאול קור. הוא מוצא כובע קש עם סרט חדש ("אמא, הכובע גדול עליו"), זנב שמתגלה ככלב שהלך לאיבוד, טלאי של כיס שמתגלה כילדה חמודה שמביטה בנחיל נמלים ולבסוף פרח חמנית.

יחד הם מגיעים לבית של סבתא, שנראית כמו סבתא של פעם בתלבושת ובתסרוקת ולא כסבתא מודרנית. יחד הם סועדים אצל סבתא עם סרוויס מעוטר מחרסינה כמו פעם, ממש לא מותאם לילדים של היום ששותים מים בכוסות פלסטיק צבעוניות.

הספר מקורי ויצירתי ובהחלט מפעיל את הדמיון של הילדים (ושל ההורים) בפורמט שלו – קצה הזנב נראה כמו נחש או כמו תולעת שמנה במיוחד, הטלאי שעל הכיס נראה בהתחלה לבת השלוש כמו אף גדול של פרה והיא פרצה בתחוק גדול כשהפכנו את הדף וגילינו שזהו הכיס האחורי של הילדה. נחמד לגלות בקריאה חוזרת שיודעים מה מסתתר בדפים הבאים. יופי של גימיק.

גם בספר הזה, הטקסט מחורז, יש חזרות, אולי קצת מוגזמות. הפעם הקטנה לא דיקלמה בעל פה, כי זה פחות זרם. מצד שני היא רצתה לקרוא שוב ושוב את הסיפור. אני מנסה לגלות מדוע היא מתעקשת לומר שהיא אוהבת יותר את הסיפור "יום בהיר אחד" על פני "לילה חשוך אחד".